פסק דין 26617-05

פסק דין 

לפניי תביעה כספית בגין חוב בסך 771,520 ₪ וכן עתירה למתן צווי מניעה ועשה קבועים.

• העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים.

  1.התובעת והנתבעת, חברות העוסקות בשיווק גז לבישול לצרכנים בישראל.

  2.התובעת טוענת כי בבעלותה אלפי מכלי גז המושאלים לצרכנים ואינם מיועדים למכירה. מכלי הגז האמורים נחלקים לשתי קבוצות מכלים בני 12 ק"ג ו- 48 ק"ג, וכשעל כל אחד מהם מוטבע שמה של התובעת ומספר סידורי. לטענת התובעת, השאלת המכלים ללקוחותיה מתבצעת לצורך הספקת הגז שלה בלבד ועל פי חוזה שנחתם, בדרך כלל, בינה ובין הצרכן הביתי. לאורך תקופת החוזה מחויב הלקוח לרכוש את הגז אך ורק מהתובעת, והוא רשאי הוא לעבור לחברה אחרת, אם הוא חפץ בכך, גם במהלך תקופת החוזה. הנתבעת מספקת את הגז ללקוחותיה בשתי דרכים עיקריות: האחת, באמצעות התקנת מכלי גז אצל הצרכן, והשנייה, הנהוגה בבתי מגורים בהם מתגוררים דיירים רבים, באמצעות התקנת צובר המשמש את כלל הדיירים.

  3.נטען כי במהלך 14 שנים, ומתחילת פעילותה של התובעת, מבצעת הנתבעת את הליך ההחלפה של ספק הגז בעבור צרכנים שאינם דיירים בבתים משותפים, באופן שאינו על פי הקבוע בתקנות ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (משק הגז – החלפת ספק גז), תשנ"א- 1991 (להלן: "תקנות החלפת ספק גז") אלא באופן אחר. לטענת התובעת, עת צרכן מצרכניה מחליט כי ברצונו לעבור לנתבעת, מחליפה האחרונה את מכלי הגז של התובעת הנמצאים ברשותו, במכליה שלה. אחת לתקופה, מתבצעת החלפה של מכלי התובעת במכלי הנתבעת, כשכל אחת מהחברות מעבירה לאחרת את המכלים שברשותה ושהגיעו לידיה כתוצאה ממעבר לקוחות כאמור.

  4.נטען כי התובעת עובדת על פי נוהל הנהוג אצלה, לפיו לקוחות המצטרפים אליה, חותמים על הודעת ביטול התקשרות עם ספק הגז היוצא, והודעה על כך נמסרת לנתבעת ולחברות האחרות, שלא כמו הנהוג על ידי הנתבעת, אצלה המעבר מתבצע ללא מתן הודעה. לטענת התובעת הנוהג האמור, לפיו לא ניתנת כל הודעה מוקדמת, נקוט בידי הנתבעת משך שנים, במהלכן הוחלפו אלפי מכלים תוך שהאחרונה מעולם לא העבירה לתובעת הודעה בדבר מעבר לקוח, ותוך נטילת מכלי התובעת למחסני הנתבעת באשקלון. על כן, לטענת התובעת, נוהל העבודה המקובל אצל הנתבעת היה כך שהנתבעת העבירה לקוחות מספק לספק ללא מתן כל הודעה מוקדמת ואף מדי פעם, החליפה מכלים של התובעת שנותרו בידי הנתבעת, במכלים של הנתבעת שאצל התובעת.

  5.לטענת התובעת, בשנת 1989 בוצעה רפורמה בשוק הגז והבישול, שבאה לידי ביטוי בסעיף 17 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), תשמ"ט-1989 (להלן: "חוק ההסדרים") שתכליתה היתה לפתח את התחרות בתחום. במסגרת הרפורמה נקבע העיקרון לפיו צרכן רשאי לרכוש גז מכל ספק, כשכל שנדרש הוא לעשות, הוא להודיע על רצונו לסיים את החוזה ובתנאי שתניות החוזה בדבר השבת ציוד ופיקדון נתמלאו.

  6.נטען כי התובעת החליפה מערכות גז אצל מאות לקוחות של הנתבעת, הצורכים גז באמצעות מערכות מרכזיות, שבמספר מקרים, הנתבעת לא העבירה את כספי הפיקדונות, ובמקרים בודדים, העבירה חלק מסכום הפיקדונות תוך קיזוז שלא כדין של סכומים שונים כמו חובות נטענים של צרכנים שלא הוכחו, ושל אלו שהפקידו את הפיקדונות. לטענת התובעת, סך החוב של הנתבעת כלפיה בגין השבת דמי פיקדונות בקשר עם החלפת ספק גז בפרויקטים שונים, מסתכם בסך של 456,466 ₪.

  7.עוד נטען, כי במקרים רבים החליפה התובעת מערכות גז ללקוחות של הנתבעת הצורכים גז במכלים באמצעות מערכות גז פרטיות, תוך שהנתבעת לא העבירה את כספי הפיקדונות בגין לקוחות אלו, על אף שהוצגו הודעות מעבר וייפויי כוח על ידי התובעת. בגין פיקדונות אלו נטען כי הנתבעת חבה לתובעת סך של 24,006 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור הקבוע בתקנה 5א' לתקנות החלפת ספק גז. נטען כי לידי התובעת לא הועברו כספים בגין עשרות לקוחות הצורכים גז באמצעות מערכות גז פרטיות, ובסך הכל, בגין הפיקדונות, חבה הנתבעת לתובעת סך של 112,047 ₪ בתוספת מע"מ כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור הקבוע בתקנה 5א'. בגין פיקדונות עבור לקוחות שהעתק הודעות המעבר וייפויי הכוח שנתנו, נתבע סך של 79,001 ₪ בתוספת מע"מ כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור הקבוע בתקנה 5א'.

  8.לטענת התובעת, החוב בגין דמי פיקדונות שלא הועברו אליה, בגין פיקדונות שהועברו באיחור ובגין פיקדונות שהועברו באופן חלקי, עומד על סך של לפחות 671,520 ₪. כמו כן, נטען כי עבור פירוקם של מכלים וצוברים של הנתבעת על ידי התובעת, הובלתם ואחסונם במחסני התובעת, על הנתבעת לשלם לתובעת סך נוסף של 100,000 ₪.

  9.עוד נטען כי הנתבעת, משכנעת את לקוחות התובעת להפר את החוזים שבינם לבין התובעת שלא כדין, גוזלת את המכלים לחזקתה ואינה מחזירה אותם לתובעת, מספקת גז לצרכנים באמצעות וסתי גז וציוד גז שהתובעת התקינה והשאילה לצרכנים, נהנית מהשקעותיה הרבות של התובעת בהקמת תשתית גז אצל צרכניה וללא תשלום מצידה, מפרה את זכויות התובעת ברכושה, פוגעת במוניטין שלה ומתעשרת שלא כדין על חשבונה. התובעת טוענת כי הנתבעת אינה מחזירה את מכלי הגז שלה ובידיעה שעובדיה, סוכניה ומפיציה מספקים מכלי גז לצרכני התובעת, תוך גרם הפרת החוזים שבין הצרכנים לתובעת. לטענת התובעת, הנתבעת מבצעת עוולות אזרחיות של הסגת גבול במיטלטלין שבבעלות התובעת, עיכובם וגזלתם שלא כדין, תוך הפרת הבעלות והחזקה, הפרת חובה חקוקה שבתקנות ובצווים האמורים. בנוסף, נטען כי הנתבעת מבצעת עוולות של גרם הפרת חוזים שבין התובעת לצרכניה ביודעין וכן מבצעת גניבת ידע ומוניטין, עת מספקת היא מכלי גז לצרכני התובעת.

  10.התובעת עותרת לסעדים כדלקמן:

  א.צו מניעה קבוע המורה לנתבעת להימנע מלמכור, להוביל, לסחור ולבצע כל פעולה שהיא, במכלי גז מכל סוג שהוא אשר שם התובעת מופיע עליהם.

  ב.צו מניעה קבוע המורה לנתבעת להימנע מלהתקשר, מלהתחבר ומלספק גז למי מצרכני הגז של התובעת, אלא אם אותם צרכנים הודיעו בכתב לתובעת על ביטול ההתקשרות ביניהם כדין.

  ג.צו מניעה קבוע המורה לנתבעת להימנע מלהציג עצמה כמי שפועלת עבור התובעת, וכן להימנע מלעשות שימוש ברכוש התובעת, ולהימנע מלהיכנס למקרקעיה.

  ד.צו עשה קבוע המורה לנתבעת להחזיר לתובעת את כל מכלי הגז והציוד של האחרונה המוחזקים או העתידים להגיע אליה, תוך 24 שעות מהמועד בו הגיעו לידיה.

  ה.צו עשה המורה לנתבעת להעביר לתובעת את דמי הפיקדון בגין כל הודעה על מעבר לקוח מהנתבעת לתובעת הכוללת ייפוי כח.

  ו.כמו כן, עותרת התובעת להורות על תשלום הכספים האמורים.